תנ"ך על הפרק - בראשית טז - תורה תמימה

תנ"ך על הפרק

בראשית טז

16 / 929
היום

הפרק

עקרות שרה ולידת ישמעאל

וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ׃וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
מקץ עשר שנים. ת"ר, נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה, ואע"פ שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען אוראי' גמורה אין מכאן, דהא כאן לא הוציא אברהם את שרה, אלא הוי כמו שנשא אשה על אשתו, וגם הכא הוי בהסכמתה של שרה. , ולמה בארץ כנען, ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה מן המנין בר"ל הא דלא נשא את הגר בשנים הקודמות עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם, ללמדך שאין ישיבת חוץ לארץ עולה מן המנין, דדילמא משום עון חו"ל הם עקורים.
ונראה דבכלל לשון דין זה חסר עיקר גדול, דהלא כיון דעיקר תכלית דין זה הוא שיקיים פו"ר, א"כ בהא שיוציא את זו עדיין לא בא לתכלית הנרצה, אלא רק אם ישא אחרת, וכמש"כ הרא"ש בסוגיין סי' ט"ז שלמד מכאן ברווק שעברו עליו עשרים שנה ואינו רוצה לישא אשה שכופין אותו ב"ד על זה, וא"כ מה שאמר יוציא ויתן כתובה עדיין אין די בזה, אלא העיקר שכופין אותו לישא אחרת, ופרט זה והוא העיקר חסר בגמרא ובפוסקים, והוא פלא. .
(יבמות ס"ד א') ישפט ה'. א"ר חנן, כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה, שנאמר ותאמר שרה חמסי עליך גחסר המלה וגומר, דמכוין לסוף הפסוק ישפוט ה' ביני ובינך. , וכתיב (ר"פ חיי) ויבא אברהם לספוד לשרה דומבואר בגמרא דהיינו דוקא בדאית לי' דיינא בארעא, אבל בלא"ה מותר למסור דינו לשמים. ונראה פשוט דמקודם צריך להודיע לבעל דינו אולי יגמור אתו בשלום, וכ"מ בר"ן פ"ק דר"ה. .
(ב"ק צ"ג א') מפני שרי גברתי. אמר לי' רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי, חברך קרייך חמרא – אוכפא לגבך מוש האם יקראו לך אנשים חמור, טול אוכף של חמור והסירהו אליך ושים אותו על גבך, כלומר הודה לדבריהם. , אמר לי', דכתיב יאמר, הגר שפחת שרי אי מזה באת, ותאמר לו, מפני שרי גברתי אנכי בורחת ור"ל אע"פ שהי' בלבה טינא על שרה בכ"ז קראה אותה גבירה, והוא כלפי לשון המלאך שקראה שפחת שרי. .
(שם צ"ב ב') וקראת עמו ישמעאל. תניא, ישמעאל הוא אחד מאלה שנקרא להם שם עד שלא נולדו, כדכתיב הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל זומפרש בירושלמי דמעלה זו מקריאת השם קודם הלדה הי' רק בצדיקים, וצ"ל הא דחשיב ישמעאל סמך על מ"ש בר"ה ט"ז ב' אין הקב"ה דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, ויליף מישמעאל דכתיב בי' (פ' וירא) כי שמע ה' אל קול הנער באשר הוא שם, ואותה שעה צדיק הי', וגם בסוף ימיו עשה תשובה, ע' לקמן ס"פ חיי. –
והנה רש"י בפסוק ט' פירש דעל כל אמירה הי' שלוח לה מלאך אחר, ואפשר לומר בטעם הדבר משום דאמירות שונות ע"י מלאך אחד הוי בכלל אין מלאך אחד עושה שתי שליחות [ב"ר פ"כ], אך לפי"ז אין מבואר למה התפעלה ביותר בקריאת המלאך הרביעי עד שאמרה אתה אל ראי הגם הלום ראיתי אחרי רואי, ומאי אולמי' מהקודמים.
ואפשר לפרש ע"פ מ"ד במגילה ג' א', ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וישתחו לאפיו (יהושע ו'), פריך הגמרא והיכי עביד הכי, והאמר ריב"ל, אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה שמא שד הוא, ומשני שאני התם דאמר לי' כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ופריך ודילמא משקרי, ומשני, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, ע"כ.
ולפי"ז לכי תידק – הנה כאן השלשה מלאכים הראשונים שדברו עם הגר לא הזכירו שם ה', ולפי"ז לא היתה יכולה להיות בטוחה אם באמת מלאך ה' הוא או לא, ואע"פ דאמרו בגמרא דרק בלילה חוששין לשד, אך זה הוא בעיר, אבל בשדה חוששין גם ביום, כמש"כ התוס' בסנהדרין מ"ד א', וכאן דברו אליה המלאכים בשדה, משא"כ המלאך האחרון הזכיר שם ה', באמרו כי שמע ה' אל עניך, והיתה בטוחה כי אמנם מלאך ה' הוא, ולכן קראה בהתפעלות נפשה מענין ראותה אותו. ומכוון לשון הכתוב ותקרא שם ה' הדובר אליה – כלומר, את זה שקרא בשם ה' קראה היא אתה אל ראי, ודו"ק. .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ו)

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך